להגדלה

לחץ על השקופיות להגדלה

יום שלישי, 1 בפברואר 2011

דרכים לעידוד מוטיבציה ללימודים


ניתן להצביע על מספר תכונות החיוניות בהתייחסות המורה לתלמידים לקויי הלמידה:
 - על המורה להתייחס לא רק לנושאי הקוריקולום אלא גם לצרכים החברתיים והרגשיים של התלמיד. לעתים, נטען כי הדבר גורם לזניחת היעדים הלימודיים, אך טענה זאת אינה נכונה. פיתוח תחושת השייכות והביטחון, הגברת הביטחון העצמי מאפשרים להגביר את המוטיבציה ואת המאמץ, משפיעים באופן חיובי על היכולת לעבוד על הטעויות ועל ההתנהגות בכתה.
 - מורה צריך לדעת לגלות אמפתיה. ברגע שתלמידים לקויי הלמידה מרגישים צל של אשמה המופנית אליהם, הרמה של המוטיבציה והרצון לשיתוף פעולה יורדת באופן דרסטי.
 - תלמידים לקויי למידה רבים סובלים מהערכה עצמית ירודה ומספקות קשים באשר לעתידם. על המורה לזכור כי דבריו בכיתה עשויים להשפיע לטווח ארוך. מחקרים מראים כי אחד הגורמים החשובים בפיתוח העמידות של התלמידים לקויי הלמידה וביכולתם העתידית להסתגל לדרישות החברה, הוא בקיום של אישיות כריזמטית בחייהם, ממנה הם שאפו עידוד ותקווה וקיבלו עזקה; לעתים קרובות ילדים מוציאים את האישיות הזאת בדמות המורה.
 בין הדגשים המעשיים השכיחים במהלך העבודה של המורה עם תלמידים לקויי הלמידה ניתן למנות:
 - לאפשר לתלמידים לעשות מבחנים ללא הגבלת הזמן;
 - לקבוע זמן מרבי לשעורי בית כל ערב תוך כדי שיתוף הפעולה עם ההורים;
 - לאפשר לתלמידים לקבל שני סטים של ספרי לימוד: אחד לעבודה בכתה, שני לעבודה בבית; איום של איבוד ספרים מהווה גורם שלילי חשוב המשפיע על יכולת הריכוז והלמידה של ילדים אלה;
 - לבנות תוכנית עבודה שבועית בתחילת השבוע ולהודיע להורים כדי שהם יעזרו בארגון הזמן של ילדיהם;
 - לאפשר לילדים עם בעיות כתיבה לעשות את כל מטלות כתיבה על המחשב.

 חוקרים טוענים כי המוטיבציה של התלמידים לקויי הלמידה מוגברת כאשר נענים הצרכים הבסיסיים שלהם:
 1. להרגיש את השייכות לנעשה בסביבה הלימודית;
 2. לחוש אוטונומיה ויכולת שליטה על המצב;
 3. להרגיש מיומנים.

 
על מנת להיענות לצרכים אלה יש להתייחס לכל תלמיד באופן אינדיבידואלי ולפתח מתודות עבודה גמישות. לשם כך מומלץ לקיים בתחילת כל שנת הלימודים את "תקופת האוריינטציה" בה הדגש יהיה לא על הלימודים עצמם אלא על הכרת התלמידים ויצירת אקלים חיובי שיאפשר התקדמות בלימודים בעתיד. בין היתר, ניתן:
 - לחשוף את התחומים החזקים של כל ילד – למפות את "איי המיומנות" שלו ולהדגיש אותם בפני אחרים;
 - להתאים את המשימות למיומנות הקיימות אצל כל ילד;
 - לשתף ילדים ביצירת כללי התנהגות ברורים בכתה;
 - להדגיש את החיוניות של טעויות במהלך הלימוד.



















מוטיבציה ללימודים

למוטיבציה ללימודים בבית הספר יש השפעה מכרעת לא רק על הישגיו של התלמיד אלא גם על טיב הלמידה שלו ועל ערכיו. הדיונים הרבים בנושא המוטיבציה בבית הספר מתייחסים אליה בדרך כלל כ"משרתת" את המטרה של הוספת וצבירת ידע. מאחורי רוב הדיונים בנושא זה ניצבת השאלה: "כיצד ניתן להביא את התלמיד לכך שיתאמץ בלימודיו כך שיגיע להישגים גבוהים יותר?". ואולם ההתמקדות בהיבט זה של המוטיבציה ללימודים הביאה להתעלמות מהיבט לא פחות חשוב שלה, והוא השפעתה על איכות הלמידה ועל ערכיו של התלמיד.

המונח "מוטיבציה ללימודים" ניתן להיתפס במשמעות רחבה הכוללת את כל הגורמים המשפיעים על כיוון ועוצמת ההתנהגות הלימודית של התלמיד. במשמעות זו, המונח כולל גם גורמים "מרוחקים" כמו תכונות שנטבעו בתלמיד, גישות ונורמות של התרבות, צרכים ומניעים לא מודעים, גורמים מפריעים, ועוד.

מוטיבציה חיצונית נמדדת בתחרות, פרסים ומתנות, מוטיבציה פנימית לעומת זאת, היא הדרך לעודד את ילדינו להשקיע ולהצליח מתוך ידע, סקרנות והתפתחות אישית.

את הטעמים ללימודים ניתן למיין בצורות שונות. הבחנה מועילה ופורייה היא זו שבין מוטיבציה חיצונית לפנימית, בין לימוד המכוון להשיג תוצאות שהן מעבר ללימוד עצמו, כמו תגמולים חומריים או יוקרה חברתית, לבין לימוד שטעמו בלימוד עצמו, לימוד מתוך עניין בחומר או מתוך הרצון לדעת אותו ולשלוט בו. הלומד מתוך מוטיבציה חיצונית מתייחס ללימודו כאמצעי להשגת תוצאות שהקשר בינן לבין חומר הלימוד אינו פנימי. כזה הוא למשל הלימוד המכוון להשגת תגמולים חומריים, וכזה הוא גם הלימוד המכוון כולו להשגת תעודת בגרות. אילו יכול היה הלומד לקבל את התגמולים או את תעודת הבגרות ללא הלימוד, הוא היה מוותר עליו.

הלומד מתוך מוטיבציה פנימית, לעומת זאת, רואה בלימוד תכלית לעצמה, או פעולה הכרחית להשגת התכלית שאליה הוא שואף. ההבחנה אינה חדה, כמובן, וניתן למצוא טעמים המערבים בתוכם את שני סוגי המוטיבציה. למשל, הרצון להצטיין מערב לפעמים חיפוש הערכה חברתית עם חתירה לביטוי ואישור עצמי.

ילדים בעלי מוטיבציה פנימית הם ילדים שמאמינים בעצמם וביכולתם, הדחף הפנימי הזה מעורר בהם שאיפה להגיע למלוא יכולתם. בין אם הובטח להם תגמול או לא הם נהנים ללמוד ויודעים לכוון את עצמם והם אינם מסתמכים על קבלה או אישור מצד האחרים על מנת להגיע למלוא הפוטנציאל שלהם. מוטיבציה קודמת לכל תנועה או תהליך למידה שהתרחשו מיום הולדתו של הילד והלאה לכן חשוב מאוד לפתח מוטיבציה פנימית זו אשר תאפשר לו להתנהל בצורה עצמאית, מהנה ומאתגרת.

ילדים עם ליקויי למידה נחשפים מגיל צעיר לתחושה מתמשכת של כשלון והרגשה כי אינם עומדים בציפיות של הסביבה כלפיהם. הם עשויים להרגיש "עצלנים", "טיפשים", "מופרעים" ו"מאכזבים", עלולים לחוש בושה בעקבות כשלונותיהם ואשמה על שהם מאכזבים את הוריהם ומוריהם.

חלקם מראים לעתים, בעקבות זאת, התנהגות של נסיגה, עצב ודכדוך. קיימת סכנה לפגיעה בדימוי העצמי ותחושת הערך העצמי, הם נוטים להמעיט מלהתגאות בהצלחותיהם, נוטים למקם הצלחות בגורמים שמחוץ להם, ולעומת זאת מטילים את הכשלונות על עצמם. הם לומדים לצפות לכשלון וממעיטים בערך עצמם, כי אינם מאמינים שבכוחם לעשות מאמץ שיביא להצלחתם. חלקם מפתח התנהגות של ייאוש, חוסר אונים, הימנעות מהתמודדות עם אתגרים והשתמטות מלימודים.

ישנם כאלה המפתחים כעס כלפי הסביבה שאינה מבינה אותם, והם עלולים לפתח התנהגות אנטי חברתית ועוינת כלפי המסגרות המקובלות.

ילדים אלה סופגים מהסובבים אותם מידה גבוהה של כעס ותסכול, משום שהם נתפסים, לעתים, כחסרי מוטיבציה או כ"פגומים".

תיוג שלילי עלול להשפיע על הבחירות שהם עושים במהלך חייהם כגון תחום העיסוק, נטייה לפעול מפחד, הימנעות מעשייה או ויתורים שמובילים למקום אחר שלא בהכרח תואם לפוטנציאל האמיתי. יש משהו מאוד פנימי ובסיסי שנפגע ומאלץ אותם לנסות להוכיח את עצמם לאחרים ובעיקר לעצמם. הבעיה היא שגם כאשר הם משיגים את היעדים, תחושת הכישלון וחוסר השלמות עדיין מנכרת בתוכם.

ילדים שמתמודדים עם קשיים בבית הספר חיים בין כישלונות, הערות, משובים, אבחונים, ביקורות, עונשים, "הערות בונות" כגון: "לא נראה לי שבקצב הזה תגיעי לבגרות". אם כן, מה הפלא שקשה להם לגייס מוטיבציה פנימית כדי להתמודד עם הכול? הם מוותרים, נכנעים ומצדיקים את הנאמר עליהם מאחר ובתחושה שלהם הם אינם יכולים לעמוד בציפיות שלנו המבוגרים ולרוב זה לא באשמתם או מתוך בחירה.

רוב הילדים לומדים במטרה להצליח במבחן או כדי להיות טובים יותר מילדים אחרים בכיתתם ולא בגלל ההנאה שבידע, סקרנות, או התפתחות אישית.

ילדים שסובלים מקשיים לימודיים אינם יכולים להתעלם מהם, התסכול הכרוני והניסיון לעמוד בציפיות שהם לא ריאליות יכולים להתבטא בתחושת חוסר אונים וחוסר תיקווה, נסיגה ואי רצון להתנסות במשימות חדשות ומאתגרות. ילדים אלו מניחים שכשלון במשימות הוא דבר בלתי נמנע ומתחילים לפתח התנהגויות פאסיביות וחריגות כתגובה לכישלון הצפוי.

ביבליוגרפיה
 http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=7019&CategoryID=970&Page=2
 http://www.nitzan-israel.org.il/main/siteNew/index.php?langId=3&page=71&action=sidLink&stId=39
 http://www.beok.co.il/Category/Article/10765/%D7%9B%D7%9A+%D7%AA%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95+%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%9B%D7%9D+%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%99%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%94+%D7%9C%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%94



מאפיינים של לקויי למידה

לקות למידה באה לידי ביטוי בפער גדול בין היכולות הכוללות של הילד והרמה המצופה ממנו בהתאם לגיל או לכיתה ובין רמת תפקודו בפועל. זהו שם כולל לקבוצה של לקויות ספציפיות אשר המשותף להן הוא פגיעה ברכישת מיומנויות כגון: דיבור, קריאה, כתיבה, מיומנויות מתמטיות ועוד. הבסיס להפרעות הללו הוא נוירולוגי ואיננו תוצאה של עצלנות, רמת משכל נמוכה, בעיות רגשיות, היעדר הוראה מספקת ועוד.

על פי ארגון הבריאות העולמי, "לקות" היא מושג התלוי הן בסביבה בה צריך אדם לתפקד והן ביכולותיו הגופניות-קוגניטיביות. על כן, אדם עשוי להיות בעל לקות למידה בחברה או תרבות מסוימת וחסר לקות בחברה או תרבות אחרת. לדוגמה: תלמיד שיכולת הריכוז שלו נמוכה מהמקובל עשוי להיות לקויי ריכוז בחברה בה בבתי הספר יש ארבעים תלמידים בכל כיתה והשיעורים בהם נמשכים ארבעים וחמש דקות ברציפות, אך חסר לקות בחברה בה יש עשרה תלמידים בכיתה והשיעורים מתמשכים כחצי שעה בלבד. זאת משום שבחברה השנייה, יכולת הריכוז הנדרשת מכלל התלמידים עולה בקנה אחד עם יכולותיו הקוגניטיביות.
ההגדרה המקובלת לליקויי למידה גורסת שיכולת הלמידה, בתחום אחד או יותר, הינה נמוכה יותר מזו הצפויה על פי הגיל, מנת המשכל, ההשכלה של האדם וביחס לביצועיו בתחומי חיים אחרים. אין קשר בין לקות למידה לבין מנת המשכל. משמעות הדבר היא שהתפלגות מנת המשכל באוכלוסיית האנשים בעלי לקויות הלמידה דומה מאוד לזו שבאוכלוסייה הכללית. אדם יכול להיות בעל IQ גבוה, בינוני או נמוך ובעל לקות למידה שמפריעה לו לבטא את יכולתו.

אחד המאפיינים המוכרים יותר של הלקות הינו הקושי של רכישה או למידה של מיומנויות חדשות שבאות לרוב האנשים באופן טבעי ואנטואיטיבי, כאשר הבולטות שבהן הן המיומנויות הבסיסיות שנרכשות אצל כולנו בדרך כלל בצורה אוטומטית מבלי שנצטרך להשקיע בהן מאמץ באופן מודע בכדי לפתח אותן.


הדוגמא הטובה ביותר לכך היא – כאשר ילד מנסה לרכוש את היסודות של השפה, כגון לימודים של קריאה וכתיבה באותה הדרך כשם שעושים כל שאר הילדים, על-ידי תרגולים וגירויים ועל אף מאמציו הרבים אינו מצליח.

ביטויי הלקות נחלקים בגדול ל-3 תחומים:

התחום הקוגנטיבי – עשוי להתבטא בקריאה איטית, קריאה שגויה והבנה לא נכונה של השאלה בעקבות זאת, שגיאות כתיב, כתב לא קריא. קושי ספציפי בתחום מסויים, לדוגמא; מתמטיקה או אנגלית, קושי בתפיסה או בזכירה.


התחום ההתנהגותי- קושי בריכוז, בקשב, חוסר שקט, אימפולסיביות, דברים מבוצעים באופן איטי, קושי בארגון ותכנון.


התחום הרגשי חברתי – חוסר אונים וערך עצמי נמוך המתפתחים בעקבות כשלון חוזר, חרדת בחינות, קושי ביצירת קשרים חברתיים.


תופעת ליקויי הלמידה היא תהליך פיזיולוגי ומגיעה דווקא מגורם התורשה. גורם זה אחראי לליקוי מסוים אשר יושב במערכת העצבים והשפעתו יוצרת את הקושי לרכישת או למידת מיומנויות בסיסיות שונות שלרוב נרכשות כחלק מההתפתחות הנורמטיבית של האדם.


זה לא משנה אם זה ילד או מבוגר בעל לקות למידה מסוימת, לקות הלמידה הוא דבר המלווה אדם לאורך כל חייו, היא לא נעלמת עם הגיל, אפשרי שיחול שיפור מסוים ואף משמעותי במיומנויות עם הגיל אך בפועל הלקות עדיין קיימת.

הסיבות הנפוצות ביותר לליקויי למידה הן:

- בעיות במבנה המוח.
- חוסר תקשורת בין חלקים שונים של המוח.
- כמויות לא מתאימות של מוליך עצבי, או קושי של המוח להשתמש בהם כראוי.
- בעיות נפשיות וחברתיות.
- חוסר התאמה של שיטת ההוראה ליכולות התלמיד.

 
סימנים נפוצים ללקויות למידה בתיכון:

- ,ממשיך לשגות באיות, לעיתים מאיית את אותה המילה בצורות שונות באותו מסמך.
- נמנע מקריאה וכתיבה.
- מתקשה בתמצות.
- מתקשה לפתור שאלות פתוחות במבחנים.
- מתקשה באיתור מידע.
- מתקשה ברכישת שפה זרה.
- מגלה יכולת הבעה חלשה בכתב.
- סובל לאות נפשית.
- מציג מיומנויות זכירה חלשות.
- מגלה חוסר גמישות.
- עובד לאט.
- מתקשה בקליטת עקרונות מופשטים.
- מעניק תשומת לב נמוכה לפרטים או מתמקד עליהם יותר מדי.
- מפרש מידע בצורה שגויה.






ביבליוגרפיה