ניתן להצביע על מספר תכונות החיוניות בהתייחסות המורה לתלמידים לקויי הלמידה:
- על המורה להתייחס לא רק לנושאי הקוריקולום אלא גם לצרכים החברתיים והרגשיים של התלמיד. לעתים, נטען כי הדבר גורם לזניחת היעדים הלימודיים, אך טענה זאת אינה נכונה. פיתוח תחושת השייכות והביטחון, הגברת הביטחון העצמי מאפשרים להגביר את המוטיבציה ואת המאמץ, משפיעים באופן חיובי על היכולת לעבוד על הטעויות ועל ההתנהגות בכתה.
- מורה צריך לדעת לגלות אמפתיה. ברגע שתלמידים לקויי הלמידה מרגישים צל של אשמה המופנית אליהם, הרמה של המוטיבציה והרצון לשיתוף פעולה יורדת באופן דרסטי.
- תלמידים לקויי למידה רבים סובלים מהערכה עצמית ירודה ומספקות קשים באשר לעתידם. על המורה לזכור כי דבריו בכיתה עשויים להשפיע לטווח ארוך. מחקרים מראים כי אחד הגורמים החשובים בפיתוח העמידות של התלמידים לקויי הלמידה וביכולתם העתידית להסתגל לדרישות החברה, הוא בקיום של אישיות כריזמטית בחייהם, ממנה הם שאפו עידוד ותקווה וקיבלו עזקה; לעתים קרובות ילדים מוציאים את האישיות הזאת בדמות המורה.
בין הדגשים המעשיים השכיחים במהלך העבודה של המורה עם תלמידים לקויי הלמידה ניתן למנות:
- לאפשר לתלמידים לעשות מבחנים ללא הגבלת הזמן;
- לקבוע זמן מרבי לשעורי בית כל ערב תוך כדי שיתוף הפעולה עם ההורים;
- לאפשר לתלמידים לקבל שני סטים של ספרי לימוד: אחד לעבודה בכתה, שני לעבודה בבית; איום של איבוד ספרים מהווה גורם שלילי חשוב המשפיע על יכולת הריכוז והלמידה של ילדים אלה;
- לבנות תוכנית עבודה שבועית בתחילת השבוע ולהודיע להורים כדי שהם יעזרו בארגון הזמן של ילדיהם;
- לאפשר לילדים עם בעיות כתיבה לעשות את כל מטלות כתיבה על המחשב.
חוקרים טוענים כי המוטיבציה של התלמידים לקויי הלמידה מוגברת כאשר נענים הצרכים הבסיסיים שלהם:
1. להרגיש את השייכות לנעשה בסביבה הלימודית;
2. לחוש אוטונומיה ויכולת שליטה על המצב;
3. להרגיש מיומנים.
על מנת להיענות לצרכים אלה יש להתייחס לכל תלמיד באופן אינדיבידואלי ולפתח מתודות עבודה גמישות. לשם כך מומלץ לקיים בתחילת כל שנת הלימודים את "תקופת האוריינטציה" בה הדגש יהיה לא על הלימודים עצמם אלא על הכרת התלמידים ויצירת אקלים חיובי שיאפשר התקדמות בלימודים בעתיד. בין היתר, ניתן:
- לחשוף את התחומים החזקים של כל ילד – למפות את "איי המיומנות" שלו ולהדגיש אותם בפני אחרים;
- להתאים את המשימות למיומנות הקיימות אצל כל ילד;
- לשתף ילדים ביצירת כללי התנהגות ברורים בכתה;
- להדגיש את החיוניות של טעויות במהלך הלימוד.
